היום לראשונה גיליתי שבמכבסה הקבועה ליד הבית משלמים על חולצה גברית 9 שקלים ועל חולצה של נשים (זהה לאלו הגבריות למעט הצד של הכפתורים) 14 שקלים. נמאס לי

יש לי גם אותו וגם קינדל. הקינדל יותר נוח (וזול), אבל המבחר של ספרים בעברית קטן.
האפליקציה של גטבוקס לא עובדת עליו מעולה, אבל זו של עברית טובה.
אני מאוד ממליצה.
מה שכן, פגשתי מישהו שסיפר לי שהמכשיר די שביר והמליץ על מגן מסך.

סימנים של התבגרות, אני כבר לא רצה להכניס את העיתון על הבוקר מחשש שהשכנים יגנבו

התחלתי את 2025 עם ספר יפה, ״שוחים בחשכה״,שכתב תומש ידרובסקי ותרגמה קטיה בנוביץ׳.
״סקרתי פרצופים בתקווה שאמצא בדל של משהו מוכר, חיפשתי את המוכּר אצל הזר. כשבעצם, המוּכר הפך כבר לזר, והבית חדל להיות בית. שניהם המשיכו לחיות ולהשתנות בלעדיי"

התחלתי לקרוא ספר שמתרחש בפולין, ונכתב על ידי סופר עם שם משפחה פולני. בדקתי בוויקיפדיה וגיליתי שהסופר נולד בגרמניה, וגרוע מכך הספר נכתב באנגלית. אני לא יודעת למה, אבל זה מבאס אותי, למרות שבינתיים זה אפילו ספר טוב. איזה שטויות

מבאס מאוד. אולי תנסי לקרוא ספר בטלפון? בחלק מהאפליקציות יש ספרים חינם לניסיון.
מקווה שיסתדר במוסך

האוכל בפרגמון די טעים, והם פתוחים בשישי שבת, אבל ממש חשוב להזמין מקום. בשוק יש את צמח, אבל נראה לי שיש להם תעודת כשרות והם סגורים בשבת.

להמשיך עוד קצת בדויד המלך לנוטרדם דם ושם יש מסעדה על הגג.
יש ברחוב עזה גלידה טעימה ואפשר להמשיך עוד קצת לטלביה בר יין בתיאטרון. או לבית הנסן או לגינה הקהילתית במוזיאון הטבע.
כדאי לבדוק שעות פתיחה לכל המקומות האלו. הרבה זמן לא עשיתי את הסיבוב הזה

טוב אני טבעונית נטולת חוש טעם, אבל בגדול כשבאים אורחים מחוץ
לעיר אנחנו אוהבים לקחת אותם למקומות האלו:
פסל אותיות האור של מיכה אולמן מחוץ לספרייה הלאומית (לא לשכוח שיש גם אותיות באזור המקורה שרואים מלמעלה).
קפה בימקא ואז אפשר לצאת לחצר הפנימית המגניבה שלהם ולעלות (בתשלום) למגדל או לקפוץ לקפה במפעל.

אני מאוד רוצה שטל שוהם יחזור בחיים.
היום ראיתי שני בני משפחה שלו, והתביישתי לגשת אליהם או לשלם על מה שהם קנו.
אני מתחרטת על זה

ב- Meet Me in the Bathroom מאת לייזי גודמן מוזכר שהיא היתה קצת מגעילה לקרן או מה-Yeah Yeah Yeahs, ומאז אני אפילו עוד פחות מחבבת אותה

אתמול נזכרתי שלפני שנים בלונדון את קירשנבאום התנהל דיון מלומד האם יש אפרטהייד בישראל. הגיע פרופסור, חוקר אפרטהייד באוניברסיטה (מתנגד לכיבוש, אבל טוען שאין) ומולו נראה לי עורך דין (מיכאל?), והם ניהלו דיון ענייני בערוץ מסחרי. עבר הרבה זמן מאז

איך חשבתי שאראה אחרי חופשה בפריז? קצת יותר עגלגלה, זורחת וקורנת
איך אני נראית באמת: אכן קצת יותר עגלגלה עם אף אדום, פנים מקולפות ויבשות וריאות שמנסות בכוח לפרוץ מבית החזה

מנמנים על הספות במרכז פומפידו (תיירות זה מעייף), והבן זוג נזכר איך נמנמנו ככה גם על הספות של מרכז גילה בעברית.

לא קראתי את בולה, אבל לאחרונה קראתי את נשות הספר הרוסי. יש בו הרבה אהבה ונשים מיוחדות. לא הכל באותה רמה, אבל הסיפור הראשון נהדר.

הרבה ציטוטים אפשר להביא מסרנה קרוז שכתבה נטליה גינצבורג ביחס לתינוקת מאסותא.
פשוט זה קפץ לי:
“אין שום דבר מגוחך באימהוֹת, גם לא נבזי, לא־רציונלי או מרושע. כינו אותנו גם "איטליה של הלב ושל הדמעות", עוד כינוי של לעג וזלזול. אבל הייתי רוצה לדעת איך אפשר, בלי לב ובלי דמעות, להתבונן בגורלם של בני־אדם.”

בשבועיים האחרונים בוטלו שתי הופעות שחיכיתי להן. אז אנה תתפללו לשלומו של סר פול בן פטרישה מקרטני.
אני ממש מחכה לראות אותו, והיום סוף סוף הגיעו הכרטיסים

אין לי מה לתרום לגבי הדיון על האג, רק שאני ממליצה על אינטימיות מאת קייטי קיטמורה, שבית הדין הוא הרקע שלו. מדובר בספר קטן ומוצלח

בימים כאלו שאין אוטובוסים כי חסמו את הרחוב, אני מרגישה כלואה. אני יודעת שאני מגזימה ושאני ברת מזל ומטופלת והכל. אבל כואב לי, ואני לא יכולה להגיע לאן שאני צריכה וזה באמת הכי בקטנה, אבל אוף

יש לי מחלה אוטואימונית. רוב הזמן אני בסדר, אבל יש ימים שאני מתקשה ללכת. הרגלים שלי מרגישות כל כך כבדות. איתרע מזלי ואני גרה קרוב לבית ראש הממשלה

אני בסוג של משבר קריאה. אני עדיין קוראת המון, אבל עוברת בין ספרים, ומתקשה לסיים, גם ספרים של סופרים שאני אוהבת.