והיום היא בת 10, שזה גיל די מופרך לטיפוס שרק הרגע יצא מהבטן של אמא שלו והיה הדבר הכי קטן וחסר אונים בעולם.
יאללה. מתחילים את העשור השני של ההורות. מניח שהוא יהיה שונה מהראשון, אבל גיוון זה טוב.
היום, לפני עשר שנים בדיוק, יצאתי בבוקר לגינת הכלבים עם דיפסי. בזמן שהיא שיחקה עם חבריה, אני תהיתי אם בפעם הבאה שאצא עם הכלבה כבר אהיה אבא.
עבר עשור בדיוק. דיפסי כבר לא הולכת לגינת הכלבים, היא הפכה לעצבנית עם זקנתה ופחות מסתדרת עם כלבים אחרים.
לירי אכן נולדה, והפכה לילדה הכי אדירה בגלקסיה.
>>
סיימתי להתקלח על השניה שהגיע ההתראה בטלפון, אז החלטתי שעל אפם ועל חמתם של האיראנים אני אשאר לנגב את המקלחון במגב בקטן הזה כי אפילו המלחמה הזאת לא שווה אבנית
אז תגידו, כל הסיפורים האלה מהשבועיים האחרונים על כל הסוכני AI האלה שעושים כל מיני בלגנים בעזרת גישה למק מיני או משהו כזה (סטייל ״המתכנת לא קיבל את ההצעה של הבוט אז הבוט שלח לכל החברים שלו מסמך שמשחיר אותו), כמה אחוז מהם לדעתכם זה אמיתי, כמה הגזמות-שמבוססות-על-אמת וכמה אחוזים שקרים מוחלטים?
האלבום החדש של שלום גד מאוד יפה ומאוד מעניין
הופה. כמו כן - זה הבית שלי!!!
חתול מוזר
בשולי הדברים: קונסולת האמולציה הניידת החביבה שהזמנתי הגיעה בתחילת השבוע לשדה התעופה בהונג-קונג, ומאז היא תקועה שם, מחכה לעלות על מטוס שיביא אותה אליי. עושה רושם שהתקווה לשחק מחדש כרונו-טריגר בממ״ד כבר לא תספיק להתגשם במלחמה הזאת :(
לפעמים אני נזכר שיש עדיין המירוץ לדראג של רופול. מוזר מאוד.
כמו כל דאגה הורית אחרת: לא בדיוק חיים עם זה, מתרגלים לזה
לא יודע אם העניין הוא טוב-רע, כמו שהוא התמודדות עם המציאות. אין מספיק אנשי צוות לקיים מערכת חינוך במתכונת שאנחנו מכירים אותה שישה ימים בשבוע. אז זה או לפגוע באיכות (פחות אנשי צוות על יותר ילדים, שזה מאוד בעייתי בגילאים קטנים) או לפגוע בהורים. או גם וגם. אני מהמר על האפשרות השלישית לצערי.
הוא יקרא לזה ״מקרון קטאר״, ואז שישאלו אותו ״מה, זה בהשראת שוקולד דובאי כאילו רק במקום בדובאי זה בקטאר?״ אז הוא יענה ״לא לא, פשוט הם רוצים להרוג אותנו שמה בדיוק כמו המקרון הסודי הזה שהכנתי״ יפה מאוד קניתי
בבוקר שמחתי לגלות במטבחון צנצנת מלאה כדורי שוקולד. כמובן שביס אחד מאוחר יותר גיליתי שבעצם מדובר בכדורי תמרים. לא מאמין שאנחנו ב-2026 ודברים כאלה עדיין קורים
במקום העבודה הקודם שלי עשו לי גזלייטינג, ניסו לעשות עליי חרם ובאופן כללי הפכו את החיים שלי לגיהנום. ברחתי משם אחרי שלושה חודשים.
במקום הנוכחי אני בקושי סוגר חודשיים ועכשיו סיפרו לי שנותנים לי לנהל צוות של שלושה אנשים (שאמור לגדול השנה לשישה אנשים). יחי ההבדל הקטן וכו׳
זה אכן קורה בחטיבות הביניים, אין לי מושג אם בכל בתי הספר או רק בחלק מהם. קיוויתי שבבתי הספר היסודיים ישאירו את ימי שישי כל עוד הילדים שלי בגילאים הנ״ל, אבל לא נראה לי שיהיה לי כזה מזל
כאילו, אולי לא יבטלו את בתי הספר והגנים בימי שישי תוך שבועות אבל אין מצבבבבבבבב שנניח בשנת הלימודים עוד שנתיים עדיין יהיו ימי שישי.
הבוקר התעוררנו לכתבה בטמקא שסיפרה על ״פיילוט של משרד האוצר״ ברעננה, שיבטל את הלימודים בימי שישי כבר ״בימים הקרובים״ אצלנו בעיר, תמורת הבטחה לא ברורה לקצר את החופש הגדול בשבועיים. קבוצות הווטסאפ של הגן ובית הספר התמלאו בהודעות שבר. העירייה מהרה להוציא הכחשה גורפת.
מישהו בסרט שזה *לא* הולך לקרות?
בהונג קונג עדיין 16:30, אולי הם חיכו עם הקונסולה שלי לחצי שעה האחרונה של יום העבודה לך תדע
עושה רושם שהיום הולך להיות עוד יום בו קונסולת האמולציה המגניבה שהזמנתי מסין לפני כחודשיים לא נשלחת אליי :(
הגעת כבר לשלב ״הבוס שלך נוזף בך כי לא התכוננת מספיק טוב לפגישה עם בכיר ממנו״?
בלהתכונן מספיק טוב אני כמובן לא מדבר מקצועית, אלא לעשות שיחות הכנה עם כל מיני עובדים וחברים שלו כדי להבין מה הוא אוהב ואיך הכי כדאי לדבר איתו שייצא מבסוט
זו הייתה אחת הסיבות העיקריות שגרמו לי להתפטר מהמקום הקודם.
בחרתי לעשות זאת כי הבנתי שזה לא היה באג, זה היה פיצ׳ר. ההנהלה הבכירה די עודדה את זה וזה היה ברור לכולם שככה צריך להתנהל ובשלב מסויים הבנתי שזה לא מקום שאני יכול לתפקד בו בלי להשתגע.
זה בוודאי סיפור מורכב, ובלי להכיר את הפרטים קל לי להזדהות עם כל הגורמים בו (גם עם מגדלת החתולים וגם עם בעלי דירות שרוצים לשפר דיור ומרגישים ש״גונבים להם״ את האפשרות). בעיקר עושה רושם שהפנייה לתקשורת נעשתה כדי להפוך את המתלוננת למשוגעת ולגרום לה לוותר מראש, וזה דבר די מסריח לעשות.
לפני כמה שנים אפל הכניסו לשעון שלהם משהו שעוקב אחרי איכות השינה, ומאז בכל יום בשעה רנדומלית אני מקבל נוטיפיקציה מסתורית שמספרת לי כמה טוב ישנתי הלילה.
היום, למשל, הוא שלח לי כבר הודעה על זה שישנתי זוועה ושאני חייב לעשות משהו בנוגע לזה. הלילה השעון היה בכלל בהטענה.
איפה היית בחיי לפני 30 שנה איפה?
מכיון שאם היו מנסים להריץ על המחשב הנ״ל וורד הוא בסבירות גבוהה היה מתפוצץ, אבא התקין לי שם עותק ישן של קיוטקסט שהוא מצא על דיסק. לרגע הרגשתי שניצחתי את השיטה, עד שניסיתי אשכרה לכתוב ככה.
מיותר לציין שלא כתבתי אפילו סיפור אחד על המחשב הזה
אה, וואו. כשהייתי נער ורציתי לכתוב סיפורים, ניסיתי לשכנע את ההורים שלי לקנות לי מחשב לחדר. הם סירבו, כי היה כבר מחשב בבית, ולא ממש הזדהו עם מצוקת ״אבל המחשב בחדר של אח שלי! אין לי כמעט הזדמנויות להשתמש בו״.
בסוף, אחרי המון תחנונים, אבא שלי הביא מחשב-גרוטאה מהעבודה שלו. מסך שחור-ירוק, משהו הארדקור
אני מניח שגם בזה יש הגיון מהצד הכלכלי, של הרחבת קהל היעד. פודקאסטים חוו קפיצה מטורפת לפני כמה שנים, ואולי המעבר לוידאו זה הנסיון (המוצלח מסתבר) של החליפות למצוא קהלים חדשים. מניח שיש אנשים שבחיים לא יאזינו לתוכן אודיו ואולי גם לא יודעים למצוא פודקאסטים, אבל וידאו ביוטיוב? קל ונגיש בשביל כולם. >>
מעניין? ודיברתם שם על מין?
אתה טועה ומטעה! צופים בין כוכבים לא מצולם בכלל! וגם לא גיימפאד!
זרמתי עם הכותרת מ״הארץ״, אין לי נתונים לבדוק אם הכותרת מחוברת למציאות או לא (נוטה לסמוך על שי רינגל, בחור מעולה ורציני).
מניח שהקטעים המצולמים מהפודקאסטים מהסוג שדברתי עליהם זה בדיוק זה: לשבור את ״תקרת הזכוכית״ ולהגיע לתודעה גם של גברים. האם בלי הקטעים המצולמים גברים היו יודעים שזה בגלל דבר?
