Racheli

איזה כיף. רגעים של אושר בתקופה קשה, בשבוע קשוח במיוחד. ואיזה ניצחון מתוק. תודה לך בארסה. קמפאונס! 🏆🩵❤️
#פידכדורגל

בדיוק חשבתי על זה אתמול שממש לא התגעגענו להותר לפרסום ובטח לא בצאת שבת/חג עם כל השמועות 😢

לשתות חלב קר עזר לי מאוד בהריון. חלב הוא בסיס

לא חוכמה

צ'כיה? יש לי בת בפראג ועכשיו חזרתי מחופשה שם, אז זה נראה די חיובי
✅️ ידידותית לישראלים ויהודים
✅️ אירופאית ומערבית באופי
✅️ אתאיסטית למדי
✅️ לא גובלת ברוסיה
✅️ כלכלה יחסית יציבה
✅️ בפראג אפילו לא נורא קר
שכחתי משהו?
חוץ מהשפה הקשה אולי...

הוכחה מספר 68290396259310759285 שאין אין גבול לטמטום

דליל בואכה משעמם. מוצאת את עצמי חוזרת לביצה הרעילה הרבה יותר מדי כי בכל זאת יש שם שרשורי היסטוריה, גיאוגרפיה, מדע וכמובן חדשות שכה חסרים כאן. נחכה למפץ הבא של מאסק שיבריח משם עוד כמה מיליוני צייצנים.

דווקא שרהל'ה מאוד אוהבת תיקים

אגב, התכוונתי לבריחה של זיבי ומיס פיגי מהארץ. יש מצב שיברחו מכאן לפני שיושמו בכלא, כמו שברח אסד מסוריה. כסף הרי לא חסר להם, וכנראה גם לא נדל"ן.
לא התכוונתי לבריחה שלי מכאן (ראה ציוץ קודם).

יכולה לברוח. יש לי כמה אפשרויות אפילו. לא ממש רוצה לוותר על המקום הזה ועדיין יש לי תקווה (שהולכת וקטנה מדי יום) שנינצל. ייתכן שהתקופה הזו היא קריאת ההשכמה של המחנה הציוני הליברלי המכיל והסובלני, לכך שאין לו ברירה אלא להיזכר ולהגדיר מחדש את ערכיו ולהילחם עליהם ועל דמותה של המדינה שמגיעה לכולנו.

אנחנו בקרשנדו של מאמצי ההישרדות האחרונים שלו. פרפורי הגסיסה. עוד נגיע לפורטה פורטיסימו, וכל המגבלות יוסרו. וזה לא יהיה טוב, לצערי, כפי שאני אומרת כבר הרבה זמן. זה ייגמר באלימות. או בבריחה מהארץ. רק שייגמר כבר. נמאס.

אז חזרנו מחופשה משפחתית בחו"ל, שאמנם שברתי חיסכון בשבילה אבל היתה פשוט כליל השלמות, וממש לא מתחשק לי להיות כאן ולחזור לשגרה שאין דברים כאלה. החיים שלנו כאן בשנה וחצי האחרונות (ועוד מלפני זה עם ההפיכה המשטרית) הפכו לכל כך עמוסים, עצובים, טורדים, כואבים ובלתי נסבלים כמעט, שממש רציתי להישאר שם לגור.

מדויק. כאילו החיים שלך, הקריירה, התחביבים מקבלים עצור או לפחות יורדים לעדיפות שניה. גם עכשיו לא חזרתי לעצמי הרווקה, אבל בהחלט נהנית שוב מדרגות חופש הולכות וגדלות (הקטן שלי כבר בן 10)

פינת האסקפיזם 2 להיום: הגיע בווטסאפ. תל אביב במיטבה

והערב פינת האסקפיזם של #פידירוק
סמי מלא כמו בימים הטובים עם חזרת הארגונים לאצטדיון והמשחק נפתח עם סרטון מרגש לזכר הנרצחים והחללים במלחמה וטקס מרגש עוד יותר בנוכחותה של דורון שטיינברכר שקראה להשבת החטופים הביתה עכשיו.
#BringThemHomeNow

בדקנו. אין משחק שלו שהשופט הזה לא מוציא בו אדום!

שלנו כולל אצבע משולשת והורדת חולצות של שחקני הקבוצה היריבה השופט בקושי הוציא צהובים. ואז משך את הזמן לסיום עד שהקבוצה היריבה שמה גול בדקת הסיום. פשוט מבאס. שופט מכור, ואני לא היחידה שאמרתי את זה.

יש אכזבה גדולה יותר מזו?

מתחילת המשחק השופט היה עם הקבוצה היריבה. שריקה פה, עבירה שם, צהוב לילדים שלנו. במצב של 1:1 הקבוצה היריבה קיבלה פנדל לא מוצדק וכבשה. המשכנו לעודד, הילדים נלחמו בדקות הסיום והצליחו להשוות. הילד חגג את הגול וחטף אדום ישיר, בטענה שחגג מול הקבוצה היריבה.על החגיגה שלהם מול הקהל>

התפאורה כבר מוכנה, התופים רועמים...

בן 16 ביקש שנבוא למשחק העונה שלו והביא גם חברים, האולטראס כאן והם השקיעו ובענק!!
#גליל_גולן
#יש_אליפות

לסיכום השבוע יצאתי להפגין בצומת הגומא, כי בכל הזדמנות שאין כדורגל ושאר תירוצים, משתדלת בכל זאת לצאת ולהשפיע. כי חייבים להחזיר אותם הביתה עכשיו, ולהעיף את הממשלה הרעה הזו, בסדר הזה. רק כך יתחיל התיקון.
שהוע טוב לכולם ונקווה לבשורות טובות לפני חג הפסח.
הקריאטיב באדיבות מחאת ההייטק.

וכדי לא לאבד את התקווה והאופטימיות עסקתי השבת בעיקר בנסיעה שאנחנו מתכננים בחג לבקר את הבת הלומדת בפראג, לעשות שם יחד סדר משפחתי, ולציין את חתונתה עם בת זוגה (החגיגות בארץ יידחו לחופשת הקיץ). בכל זאת רק בשבת יש לי זמן לתכנן טיול. כיף לברוח מפה קצת גם אם זה מותח לנו את גבולות התקציב. חיים פעם אחת. >

בין קרעי הטירוף יש גם פיסות של שפיות ואופטימיות. אתמול הייתי ביריד גלילי במלון הווילג' ליד קרית שמונה, והיה שמשי, מלא אדם וחיובי. המונים גדשו את הדשא, היה טור מכוניות בכניסה, היתה מוזיקה טובה ומלא דוכנים, וזה הרגיש לי לא סתם נורמלי אלא גם מלא תקווה שבכל זאת יהיה כאן עתיד טוב בגליל. רק צריך לעשות. >

כי אף אחד לא היה משחרר אותנו משם, זה ברור. הביב רק עסוק בהישרדות ומחרב כל פינה טובה. כל יום נראה שהנה הוא עומד ליפול, סוף סוף יימצא הקש שישבור את גב הגמל, וזה לא קורה. הוא עדיין כאן, ממשיך להתיש להטריף ולטרלל את כל המערכות. מרגישה כמו בסחרחרה שמסתובבת מהר יותר ויותר ואני לא מצליחה לעצור ולרדת ממנה.>

כל הכיף הזה לפחות משלם לי משכורת אז אסור להתלונן וגם בסופו של דבר אמנם הציוץ הזה עוזר לפרוק תסכול אבל לא רצוי שיביא לפיטוריי. בקיצור נבלע את השנמוך ונמשיך. וזה רק הבלגן בעבודה.

במדינה ממשיך הבלגן עם הסניף הקטארי במשרד רוה"מ, הביזיון של התקציב, מלחמה מתמשכת שלא מספרים לנו עליה ושחיתות בכל פינה. >

ואיך יתממש השינוי בפיצול החברות מבחינתנו העובדים, נצטרך לחכות ולראות.
באשר לי, גם קיבלתי מנהל חדש שהיה עד לפני רגע מקביל אליי, הבחור החדש שהגיע ושנמצא איתנו בצוות פחות משנה אבל הוא החבר הטוב של הבוס שבא איתו מהחברה הקודמת, וגם מפטרים לי עובד (ואני זו שצריכה להודיע לו על זה). אבל בימים טרופים אלו >

ברביעי אחה"צ (בוקר שעון אמריקה) הבוס שלי קיבל קידום, והבוסית שלו קודם, מצאה את עצמה מיותרת בארגון. אמרו לה תודה, נתנו לה עוד כמה חודשים משכורת כיועצת (שזה בעצם שם אחר ללכי הביתה אנחנו כבר נסתדר בלעדייך, אבל לפחות קחי מצנח זהב) והנה אנחנו עם פחות מנהלת אחת, מוכשרת ויעילה. אותי זה ביאס. מה יקרה הלאה>

שרשור סוף השבוע שלי.

התחלנו את אפריל. בחברה שלי זו תחילת שנה פיסקלית ותחילת הבלגן של תכנית אסטרטגית חדשה. עכשיו גם נוסף על הכל החברה מתפצלת ל2 אז הכל מאוד מבולגן ולא ברור. ביום שלישי 1.4 כולם חיכו במתח רב להודעה מהמנכ"ל החדש ו...לא הגיע כלום. שקט, יום עבודה רגיל, איפה בדיוק החדשות שכולם חיכו להן?>

אז אני משתדלת במעט הזמן הפנוי שיש לי לפחות לתרום למחאה באופן דיגיטלי. מעבירה את ההודעות על ההפגנות בקבוצות השונות ועושה לייקים ושיתופים. מרגיש לי כמו תרומה צנועה מאוד ולא מספקת אבל ככה זה כשצריך לשרוד ולפרנס משפחה. אומרת יום יום תודה שנסראללה היה פחדן כך שלא מצאנו אנחנו את עצמנו במנהרות חיזבאללה. >

לצערי תמיד יכול להיות יותר גרוע. אין תחתית. רק אם מגיעים ל- 6feet under
#סליחה

מעניין. אצלנו בונים מערכת agentic ומתכננים אינטגרציה כזו