הערב השלישי. חזרה לחומרים יבשים.
07.03.2026 14:20
👍 8
🔁 0
💬 0
📌 0
הערב השלישי. חזרה לחומרים יבשים.
הערב השני. הוספתי צבעי מים וטושים אקריליים, אבל הייתי חצי ערב במקלט ולכן חלק לא גמור.
חברות התחילו לארגן זום יומי עם ציור הדדי. הערב הראשון. רק חומרים יבשים שאפשר לנטוש מהר במקרה של אזעקה.
ציור במקלט, מצילום של צ'אקי.
מיקסד מדיה בסקצ'בוק נייר חום.
החלמה מהירה!
סיפרתי שכשהייתי ילדה נתקעתי פעם במעלית, והתשובה הייתה: מה, כבר היום מעליות אז??
הזכיר לי גם פעם כשהיא הייתה בגיל הגן וביקשה שאעשה משהו, ואמרתי שאין לי הרבה זמן, והחצופה ענתה: למה, יש לך עוד כמה שנים טובות...
משווה ומעלה: אותי שאלו איך היה עם דינוזאורים
לול
הקטנה: למה יש פחות אנשים במקלט?
אני: מתחילים לזרוק
היא: לזרוק מה?
אני: לזרוק זה להתייחס בזילזול. זה סלנג.
היא: מאלף שמונה מאות ושתיים?
אחחח, אני רוצה לראות אותך בעוד 40 שנה, ילדתי
תודה)
זה מדהים להתנסות בשקט הזה בראש אחרי שנים בלי, ולחשוב: אפשר גם ככה??
Yup, right
הו וואו, איזה גוון משגע!
רישומי דיו ופחם
ספרי מה מצאת?
תבדקי את בית ברכאת, זה ביפו, וחברה שגרה קרוב אומרת שבימי ראשון בערב אפשר לבוא לצייר בסגנון סטודיו פתוח.
חיפשתי פעם דבר כזה, וגם בדרום תל אביב המחירים די מטורפים.
הblob חזר. אני מוסיפה קוים, הפעם אופקיים. זו החלטה אינטואיטיבית שבדיעבד אני יכולה להצדיק בכך שהיא מתחרזת יותר טוב עם הדמויות, וגם מאזנת קצת יותר טוב את הקומפוזיציה, לעומת הקוים הקודמים שפשוט צמחו אלכסונית מהפינה.
עדיין יותר מדי תשומת לב הולך לצד ימין וזה לא מאוזן. נו שוין. עדיין למדתי כמה דברים.
אחרי שקיבלתי פידבק על כך שעכשיו זה נהיה ברור מדי וגם ש"סתמתי" יותר מדי את הרקע , נמרחה על הכל שכבת צבע אפור שפיזרתי בעזרת סמרטוט רטוב שגם מחק חלק מהצבע מתחת. עכשיו הרקע הכתום חזר לבצבץ יותר. הקוים שהוספתי לכיסא והחולצה של הילד נמחקו כליל. לא צפוי, אבל כנראה לטובה.
הblob השחור של גב הכיסא מעצבן אותי ואני מנסה להוסיף לו פרטים.
פה מנסה להעמיק ובעצם קצת הולכת לאיבוד ומתחילה להתבחבש קצת. יש החלטות קומפוזיציוניות של הדגשת הכיסא הקדמי כדי להדגיש את ה"קדמיות" שלו, והכהיית הקו האופקי של מפגש השיחים והאדמה במרחק. לא חשבתי על זה באותו הרגע, אבל זה בעצם הכנסת מערכת צירים אל הציור, מעין קירקוע.
פה סימנתי כתמים גדולים של צבעים. רציתי להדגיש שהדמויות בצל, והרצפה מוארת.
ניסיון שני. הפעם הלכתי על רקע יותר עז בכתום, והארכתי את הקומפוזיציה.
רציתי להרחיק את הדמויות עוד יותר מהצופה ולהכניס יותר חלל בקידמת הבמה. לאחרונה גם התחלתי לשחק עם רקעים צבעוניים. אז זה היה הניסיון הראשון, עם רקע צהוב. אהבתי איך הדמויות קצת נעלמות אל תוך הסביבה שלהן, והניגוד של ההדגשה בגב הכיסא בפרונט. אבל הרגשתי שאני רוצה להכניס עוד יותר חלל מקדימה.
לא אני צילמתי אותו, אבל משהו בו משך אותי: הדמויות השקועות בעצמן ולא מודעות לצופה, המרקמים של השמלה והצמחייה. בדרך כלל אני לא אוהבת לצייר מצילומים, אבל מנסה להיפתח לאפשרות הזאת.
אני אוהבת לצלם בתהליך הציור, לראות איך הדברים משתנים, לפעמים לטובה ולפעמים לא. הרבה פעמים אני שוכחת לצלם ואז מתעצבנת, אבל בפעם האחרונה צילמתי די הרבה, אז מעניין אותי לראות ולהראות את התהליך. זה התחיל מהרפרנס של הצילום הזה.
ממש, מה זה הדבר הזה(
חיבוק ❤️
אוי 💔
תנחומיי(
נשמע סופר-מעצבן!