Bili_30

רק רוצה להגיד שאת ממש בסדר גם אם כרגע זה מרגיש ממש מבאס.
להיות בן אדם שסומך על אנשים זה מעלה טובה ומשהו חיובי.
זה נכון שזה פוגע לפעמים וצריך גם להגן על עצמינו אבל זה תמיד עדיף להמנע או לכעוס ולפחד.
גם אם כרגע זה לא מרגיש ככה.

זה מצטרף לעוד ועוד מקרים מהתקופה האחרונה שהשיתוף הזה גרם להתרחקות.

אני יודעת שאני אצא מהמצב הזה גם אם זה לוקח לי זמן.
אבל זה לוקח הרבה יותר זמן ממה שתכננתי.

ובעיקר נמאס לי כבר לראות פוסטים שטוענים שאנחנו בתקופה שיש מודעות והבנה כשאני מכירה מעצמי ומאחרים שזה ממש לא המצב.

אתמול פגשתי חבר ששיתף שהיא כך הזמן פונה אליו כדי שיבוא לעבוד איתה ואין לו ממש זמן לפנות לזה.

הכרנו באותו המקום אז זה לא שיש להם הכרות מוקדמת.

אבל זה הרגע שאני מרגישה צביטה בלב והמחשבה שאם לא היתי משתפת יש מצב שהיא היתה פונה גם אלי לא עוזבת אותי.

קשה לי להיןת בסיטואציה להרגיש פתאום חלשה ולא מוערכת

קצת אוורור מחשבות על התהליך הזה של לחיות בלי ארון של התמודדות נפשית.
-

לפני כמה זמן עבדתי עם מישהי ממש אחלה והתחברנו. תוך כדי שיחה שיתפתי אותה על הסיבות שחזרתי לעבוד במטבחים.

לפני חודש ראיתי שיש לי קצת ימים למלא ושלחתי לה הודעה שאלתי עם היא צריכה עוד ידיים בתור השפית.
מאז לא קיבלתי תשובה ושכחתי

זה סוג של עלה מהצעד שלו. שהוא חושב שהגיע זמן שנשנה גישה. אני לא בטוחה שזאת גישה שמתאימה לי.

יש לך היום טיפולים שהם כמו לייזר לא כאלה שאומרים ששיער כזה לא, מקום כזה לא.
הבנתי גם שמכשירים החדשים להסרת שיער לבית גם טובים יותר מפעם.

בהצלחה עם הטיפולים

בהצלחה. אחת הסיבות שויטרתי עת לנסות אםילציה והלכתי על לייזר כן זה פחות טוב אבל לפחות אפשר לגלח בין לבין.

חשוב מאוד. וגם הכי נכון בשבילך. בסוף חלק מהתקדמות דורש סביבה תומכת.
ומאוד קשה לעשות את זה בלי.

זה רק מחדד את האמונה שלי שגם אם אדם בודד יכול לחזור ולמצוא דרך וקבלה זה לא מבטיח שאחר כן.

ובמצב של היום זה לא מ'הו שיכול להשאר תלוי ביחד סגולה. זה חייב תוכנית לאומית שמחזירה אנשים לתפקידים שלהם ולא סתם נותנת איזה פתרון בניין לא קשור ולא בהכרח מתאים כי זה מה שיש.

אלא עם לאותו אדם יש אדם קרוב מאוד או הוא עצמו התמודד עם המצב יש רתיעה ובעיקר רחמים בעיניים.

הבעיה שזה הדבר שממש לא עוזר למי שרוצה לחזור לחיים אחרי פוסט טראומה /דכאון ועוד.

אחד הדברים שאני מתרגלת עם עצמי זה לא להתבייש לשתף על המצב שלי.
אם אני רוצה למצוא עבודה או פרויקט או להכיר אנשים חדשים זה חייב להיות שאני לא מסתירה את המצב שלי.

אבל למרות שאנחנו כבר 3 שנים למלחמה וכבר 6 שנים אחרי קורונה וכולם יודעים לדקלם קבלה והבנה של אנשים שמתמודדים עם בעיות נפש המצב הוא ממש לא שם

מרגישה שהמטפל שלי הרבה יותר קצר ופחות קשוב בתקופה הזאת. מצד אחד בני אדם וזה וברור לי שזה לא קשור אלי ישירות.
מצד שני זה ממש מוזר לי.
פתאום מרגיש לי שזה לא עובד התקשורת בנינו.
האם זה אומר שאני צריכה לחפש מטפל חדש? כי באמת שאין לי כח לזה

הוא יכול להיות לא הגבר הכי חתיך בעולם אבל מכוער הוא בטוח לא.
כאילו כיעור זה רמה מסוימת של נראות שיש מעט אנשים שאפשר לשים אותם בקבוצה הזאת
הוא יכול להיות שמשדר משהו קצת דוחה ובעיני לא מושך. אבל ברור לי שיש לו תווי פנים סימטריות שנתפסות ליפות. ויש לו סטייל הורס באמת.

יש לי היסטוריה של סרטן שד חוזר במשפחה ולכן יש לי מגבלות אחרות. אני גם עושה בדיקות פעמיים בשנה כבר מגיל 30.

המחקר האחרון לא דיבר על פולס פוזיטיב אלא על זה שצורת הבדיקה כנראנ גם בעיה

תתחדשי, יפה לך❤️

זה חשוב מאוד ולא מספיק במודעות

עברתי לכירורגית שד אחרת כי זאת שהיתי הולכת אליה מלאה מדי ואי אפשר לקבוע אליה תור כל חצי שנה.

עכשיו הכירורגית החדשה אומרת שבגלל שאני כבר מעל 40 אני צריכה ממוגרפיה.
הקודמת אמרה שהמחקרים החדשים פחות ממליצים על הבדיקה בגלל שזה גם לפעמים מגדיל סיכוי.

ואני לא בטוחה מה לעשות

תנסי כדורים אחרים בזמנו ראיתי שיש ממש הבדל בין חברות וזה לפעמים מאוד אישי.

בגלל שהשיעור שלך חלק זה פשוט אבל אם את לא רוצה השוונצים וכאלה אז שווה לעשות קצת דברים.

*גם זה שקארה יותר מאתגר לאסוף כמו שצריך זה כבר אומר תחזוקה

כי אם רוצה שיער אסוף מלא אני רוצה שזה יהיה לי קל.

היתי מחכה עם הקארה לעוד כמה חודשים. זה בטוח יפה לך ויש פתרונות כל השוונצים שתרצי. אבל בת'וםה כמו עכשיו של יובש ואז גשם ואז בלאגן לדעתי עדיף לא להכניס שגרות טיפוח חדשות. כי קארה צריך לתחזק יותר

עשיתי סלפי באוטו.
ואז ביקשתי מצאט שישנה לי את הרקע.
הוא החליט על הדרך גם לסובב את הפנים שלי לכיון אחר.
אבל בתכלס זה היה ממש נראה דומה אפילו נקודת חן הוא שמר.

החלפתי את התמונה בפייסבוק בלי יותר מדי מחשבות, ופתאום מבול של תגובות על התמונה.
ועכשיו אני מרגישה שעבדתי על כולם כי לא כתבי שנעזרתי בצאט. 😭

בטח עם דוקטורט לא קל למצוא התייחסות רצינית לבקשת אבחון. אז קודם כל מזל טוב! אחרי הרגעים הראשונים של שמחה יש לפעמים גם חלק של נםילה ומשבר/אבל כשמקבלים אבחון מאוחר בחיים.מאז שיהיה הרבה בהצלחה

באופן כללי אני מרגישה שיש גישה רווחת שילדים יתאימו את עצמם לחיים של מבוגרים ובמבוגרים צריך להתחשב. זה משהו שממש לא מובן לי.
כמות הפעמים שאמרו לי שהבת שלי צריכה ללמוד לישון כשרועש כי ככה זה היא ילדה ושתתרגל.
לא רוצה שתתרגל לזה שלא מתחשבים בה.

יש איזה סוג של ארגון/עמותה שהרבה זמן אני מחכה להתנדב שם. מדובר על משהו מאוד אקדמי ומקצועי.
סוף סוף חזרו אלי לגבי תהליך ואני בהלם שזה התהליך ולא מצליחה להבין למה שהארגון יבחר בתהליך כזה.
תהליך שאין בו שום למידה עלי כמי שרוצה לתרום לארגון.
מאוד מבאס אותי וגורם לי לערער בכל מה שראיתי שפורסם מהארגון הזה

יש רגעים ששום דבר בניסיון הקודם שלנו לא מכין אותנו לזה.
אני מקווה שהפריצה תסגר מהר ועם כמה שפחות נזק.

יש לי בראש שאנחנו מכירות מישהי שהיתה תוכנית מנדל. אבל לא מצליחה כרגע להזכר בשמות.
יש מצב שמחר זה יעלה לי.

מדי פעם אני מקבלת את הרגעי הביטחון חזרה. וזה מרגיש קצת אבסורדי ומוזר.
כאילו פער גדול כל כך בין האני.

אני רואה את אהבה היא עיוורת בנטפליקס כולם פה מתעסקים בזה שהם לא הטעם של הבחור/ה.
אני אף פעם לא היתי הטעם של מי שיצאתי איתם. ן אבל בגלל הביטחון זה לא הפריע גרם לי להרגיש פחות.

חבל רק שאיבדתי את הביטחון שלי בתוך המלחמה עם הכאב ואת האמונה שלהיות מוזרה ולהיות אני זה לא יותר מדי למי שלא מכיר אותי.

הצלחתי תוך זמן קצר להרגיש בנוח. וחזרה לי אפילו לזמן קצר ההרגשה שאני עדין נהנת מלדבר על טכנולוגיה ולהיות נטוורק. ואפילו הצלחתי להצחיק שם את הקבוצה שלנו.
זה באמת היה כיף.
אבל קשה לי להנות מזה עדין. אמשיך להזכיר לעצמי את הטוב 🌹 תודה על נק המבט שלך❤️

bsky.app/profile/bill...

לפחות מניסיון שלי הai תמיד קצת משנה משהו. בסוף זה מנות שלי, מתכונים שלי אבל זה לא יראה 100% כמו מציאות