כל הביטחון שאני עובדת עליו כבר שנה, כל הטיפולים, כל האושר שהיה לילד שלי סוף סוף בתקופה האחרונה, הכל נמחק בחסות המלחמה.
תודה אבאלה.
כל הביטחון שאני עובדת עליו כבר שנה, כל הטיפולים, כל האושר שהיה לילד שלי סוף סוף בתקופה האחרונה, הכל נמחק בחסות המלחמה.
תודה אבאלה.
אכן. מזל שהמועצה עדכנה הפעם כפיצוי על כך ששכחה להפעיל אזעקות.
שוב שכחו לשחרר אותנו?
לא יאמן. הודעה לצאת לא שלחו אבל הודעה להכנס שוב שלחו עכשיו.
חלם.
בכל מקום אותן הודעות.
כנראה שלחו לנו בטעות, אנחנו בכלל לא ברשימות.
נשברתי, יצאתי.
של פיקוד העורף?
קיבלנו הודעה להכנס לממד.
לא היו אזעקות בישוב.
בטמקא הודיעו לפני חמש דקות שנגמר וניתן לצאת.
לא קיבלנו הודעה שניתן לצאת.
פיקוד העורף כל כך מפשל במלחמה הזו.
לא יודעת מה לעשות.
יש לי פיפי.
המורה מחוג רובוטיקה התעקש ביום ראשון לעשות להם זום ולהכיר להם אתר כלשהו לבנות בו פרוייקטים.
זה המצב מאז, הילד דבוק למסך.
המורה לג'ודו שולח כל יום סרטונים עם תרגילים.
בחיי שאם היה אפשרי הייתי מוותרת על בי"ס ורק שולחת לחוגים.
למה יש בפיד שלי אנשים שמרחמים על עזתים למרות שאני לא עוקבת אחריהם ואני לא באזור ההמלצות? לא יכולה לסבול את יפי הנפש ומי שלא מתאים לו שיחסום אותי אבל צאו לי מהפיד.
אסכם בכך שמי שהציל את המשפחה שלי מהנאצים היו פולנים.
מי שיתף פעולה עם חמאס? מי לא הציל את המשפחה שלי מחמאס? העזתים.
🙏
וואו, בימים שאין מלחמה אני לא מצליחה לישון 10 שעות רצוף.
לראות את הלב של הילד שלי שוב נשבר כשהוא מגלה בזום שמי שהוא מחשיב כשני החברים הכי טובים שלו הביאו אחד לשני משלוחי מנות ולא לו.
סבתא שלי היתה עושה אוזני המן כמו של אמא שלה. בוורשה לא שמעו על אוזניים מבצק פריך, תמיד מבצק שמרים והמילוי היה של פירות יער.
מחר בשמונה וחצי מתחילים זומים.
למה? למה אני צריכה להיות בעונש אחרי לילות לבנים ולארגן זומים?
a white orb covered in black speckles and spots rests on a dark sofa cushion. the left side is a dalmatian’s face, tucked in toward her haunches with her thin tail wrapped up to hug her face. she is looking at the camera with one sleepy brown eye.
This is Koyuki. Please do not disturb her. She's in ice cream scoop mode right now. Needs to focus. 12/10 (IG: fuji_bull)
הילדים ביקשו שאתחפש פעם אחת אז לכבוד המצב הסכמתי.
בראי הייתי יפה וצעירה.
בתמונות יפה שמנה ומקומטת.
אני בעיקר בשוק מהמקומטת.
ואיך שחשבתי שסיימנו דפקו בדלת שתי נשים מוזרות, פתחתי בחשש ולקח לי כמה שניות עד שזיהיתי את השכנים שלקחו את החג מאד ברצינות.
הילדים לא מאמינים שזה הם ומסרבים לגעת במשלוחי המנות.
לא היו מושקעים כמו שנה שעברה אבל עדיין הגיעו מלא ממתקים וחטיפים, כמה שוקולדים שאני אוהבת, יין שווה, עוגת גזר שהילדים מתים עליה, חומוס טרי עם פיתות חמות וחמוצים והכי חשוב, בלי אוזני המן ששלושתנו שונאים.
לא מאמינה שראיתי עכשיו פרק של המנטליסט מ2015 וזכרתי איפה היהלומים.
ממש מעליב
נאדה. ססעמק.
יאפ
היום בערב אני אמורה לקבל חדשות לגבי משהו עם פוטנציאל לשנות את הקריירה שלי משמעותית לטובה.
שלחו אנרגיות חיוביות.
יש דבר אחד בלבד שעושה לי פריחה, צמרמורות ובחילות יחד וזה הפינאלה המטומטם שלה.
לפעמים היא גם מצרפת את הבן שלה לזוועה הזו ואז אני כבר זקוקה לאשפוז.
כן כולכם איתי בשעות קשות אלו, כל הבנקים וכל חברות הביטוח וכל הקרנות.
אבל כשאני מבקשת הלוואה
רמת ריכוז שלי: קראתי שאת שותה אספרגוס ותהיתי אם זה המאצ'ה הבא
ממש מקווה שהשכנים כבר התארגנו על משלוחי מנות כי מתחילים לאזול החטיפים והממתקים.
ואתם חשבתם ששכנים דוסים זה חסרון!
קר לי. יש לי פיפי. מתה למיטה שלי.
מצד שני תודה שיש לי ממד.
שאלות עליהן נאלצתי לענות הערב:
מה יותר בטוח ממד או מקלט?
מתי נחזור לבצפר?
מתי יהיה שוב זום?
מתי נתחפש?
מתי תגמר המלחמה?
מה נעשה אם יגמר לנו האוכל?
אנחנו נמות?
מה חודש?! די כבר!