איך יודעים שאתם עמוק בפרברים? מול הבית של ההולנדים היה עץ גדול ויפה שסוכך להם על החנייה. אמא של ההולנדית התעצבנה שלפעמים ציפורים יושבות עליו ומחרבנות לה על האוטו, אז היא עשתה את הדבר ההגיוני היחיד - קראה לעירייה שתבוא לכרות את העץ. וזהו, אין עץ גדול ויפה יותר.
גם אני התחרפנתי רק מלשמוע אותה מספרת על זה, אבל בראש הנוצרי שלהן זה דבר הגיוני וסביר להגיד בסיטואציה הזאת, אז כאילו, שיהיה, איי גס
כי הרבה יותר קל לתכנן המתת חסד (דהיינו, התאבדות רגועה) כשאתה מאמין שיש עולם הבא ושאהבת חייך מחכה לך שם ושהחיים בעולם הזה הם רק מסדרון זמני וחסר חשיבות ושהגוף הוא רק משהו שמכיל את הנפש האלמותית שלך. אז לא יודע. מקווה דברים יסתדרו על הצד הטוב ביותר, אבל העולם הזה ממש מוזר בשבילי.
לטענת האמא של ההולנדית, השיחה הזאת נגעה באישה המסכנה והיא אפילו נראתה קצת מעודדת כשהפגישה הסתיימה. ואני אומר לעצמי, מצד אחד, זה טוב שיש משהו שנוגע בה בתוך המצב הדכאוני שהיא נמצאת בו, אפילו אם זו רטוריקה דתית משוגעת שכזאת. מצד שני, נדמה לי שבדיוק צורת המחשבה הזאת היא מה שהוביל אותה למצב שהיא נמצאת בו
אמא של ההולנדית נתקלה במקרה במכרה מהכנסייה שבעלה נפטר לפני כשנה וחצי ומאז, לדבריה, היא לא רוצה לחיות יותר. עד כדי כך שהיא החלה בתהליך של המתת חסד, שמסתבר שחוקי פה בהולנד. אמא של ההולנדית קבעה להפגש איתה ונתנה לה הרצאה ארוכה על זה שאלוהים חי בגוף שלה ושהיא מקדש ושהמחשבות הרעות באות מהשטן וכו׳
הייתי היום בשלוש ערים הולנדיות שונות ושלושתן נראו אותו דבר ואת שלושתן מיציתי תוך שעה וחצי. הולנד מדינה משעממת. עם זאת, אין כאן טילים אז כאילו...
כי כשיצאתי למסע הזה היה המון חוסר בהירות לגבי מה הולך לקרות ואם הולך לקרות וכמה זמן, אז רציתי מקום מוכר, יציב, שקט וחינמי שאני יכול להתנחל בו לזמן לא מוגדר, וההולנדית הציעה את הבית שלה וזה היה נשמע כמו רעיון סביר. אני לא מתחרט על ההחלטה, רק תוהה מתי ישבר לי.
תקשיבו, גם מרחוק אני מתקשה לעבוד. באמת לא מבין איך מצפים מכם לחזור לשגרה עכשיו.
כל כך נכון ועם זאת לפעמים מאוד קשה
אל תתערב בריבים שהם לא שלך אל תתערב בריבים שהם לא שלך אל תתערב בריבים שהם לא שלך אל תתערב בריבים שהם לא שלך אל תתערב בריבים שהם לא שלך אל תתערב בריבים שהם לא שלך אל תתערב בריבים שהם לא שלך אל תתערב בריבים שהם לא שלך אל תתערב בריבים שהם לא שלך אל תתערב בריבים שהם לא שלך אל תתערב
מה הייתי עושה בלי צ׳אטגפט לפרוק עליו את העצבים שלי (או: למה החיים עם האקסית שלך הם בדיוק גרועים כמו שזכרת)
חברים וקולגות שסיפרתי להם שאני הולך להתארח אצל ההולנדית חששו שזו רגרסיה, שמשהו עלול לקרות בינינו ואני אמשך אחורה רגשית ואולי נחזור להיות ביחד. מה שמסתמן, לפחות לפי היום הראשון, זה שהם לא יכלו להיות יותר רחוקים מהאמת, כי הביקור הזה רק מוכיח לי, חזק ואינטנסיבי מאי פעם, כמה אני *לא* רוצה להיות איתה.
אם היה שלט כזה שמעביר זמן קדימה כמו בסרט ההוא של אדם סנדלר, הדבר היחיד שחיים שלי שהייתי מעביר זה טיסות. אני פאקינג שונא לטוס. שונא את השעות שלפני, שונא להיות בשדה, שונא את ההמראה, שונא לשבת בצינור מתכת בשמיים, שונא לחכות למזוודה, שונא למצוא דרך להגיע לעיר, שונא הכל. אבל היי, בחו"ל אין טילים, אז בייי
איכשהו תמיד דווקא השעות שלפני הטיסה הן הכי מלחיצות
חברים כשאני אומר שאני מתכוון לברוח מהארץ ביומיים הרובים: ״מעולה, כל הכבוד, לך תרגע ותנוח״
קולגות ומנהלים שלי כשאני אומר שאני מתכוון לברוח מהארץ ביומיים הקרובים: ״אחלה, מאוד מובן, גם יעזור לנו שיהיה מישהו זמין במקרה חירום״
ההורים שלי כשאני אומר להם: ״מה זההההההה?#%@#% איך אתה מעזזזזזזזז״
אחרי 6 שנים בעולם ההייטק התחלתי להרגיש שאני שולט במה שקורה מסביבי, שאני בעניינים, שאני מוביל, שדברים קורים בקצב שלי. ואז פתאום הגיע ה-AI הזה, ה-N8N והקלוד קוד, ופתאום אני שוב מרגיש שכולם מסביבי חיים בפלנטה אחרת ממני ושאני משחק עם חוות נמלים בזמן שכולם מתעסקים בהנדסה גנטית.
זה שטויות. אנחנו חברים כבר עשרים שנה, אנחנו לא צריכים חוזה בינינו. הוא יגיד לי הכי מוקדם שהוא יכול, יהיה לי זמן להתכונן. אף אחד מאיתנו לא בא לדפוק את השני
אני חושב שהבעיה שלי היא לא כ"כ עם הסיטואציה שאני אצטרך לעזוב כמו עם הסיטואציה (המאוד מבאסת לכל המעורבים) שבעוד חודשיים או משהו הוא חוזר לדירה ורוצה את המרחב שלו בחזרה
אני אשאר בכיף! הבעיה היא שאין אופק מוגדר. יש מצב שבעוד חצי שנה אני אצטרך לחפש דירה או שהוא יחזור לדירה, אז אני לא יכול נגיד להשתלט על החדר שינה הגדול. פלוס, אף פעם לא גרתי לבד, יש מצב שאני אתחרפן
הדרך העדינה לענות על השאלה הזאת היא להגיד שאני חושב שלא היא ולא אני מאוד היינו רוצים שהיא תסדר לי מישהי (:
נופ, נשאר אותו דבר, שזה גם ככה סכום נמוך משמעותית יחסית למה שהוא היה יכול לקבל אם היה מביא שוכרים אחרים
אז השותף שלי, שהוא גם בעל הבית שלי, הודיע לי שהוא ובת הזוג שלו מחפשים דירה ביחד. אבל, הוא אמר, הוא מעדיף שאני אשאר בדירה, למקרה שזה לא יעבוד להם, שיהיה לו לאן לחזור. כמה זמן יש לי? שאלתי אותו. לא יודע, הוא אמר. אולי חצי שנה, אולי שנה, אולי נצח, מי יודע.
אז מה אני עושה עכשיו בדירת חמישה חדרים לבד?
טוב, אז הגיע היום שבו נדבקתי לשיר שג׳נרטתי עם סונו ואני לא מצליח להפסיק להקשיב לו, וזהו, אין יותר משמעות לאמנות או ליצירתיות
כרגע השאלה הספציפית היא האם לברוח מישראל לנוכח המלחמה שאולי כן ואולי לא עתידה לפרוץ בסופש או אחרי או לפני או אלוהים יודע מתי
לברוח או לא לברוח, זו השאלה
אם הייתי גר בעיר מעניינת ונחמדה יותר, איזו לונדון או וינה או פריז, אז היום היה יום מושלם לצאת לאיזו הליכה
תמיד הייתי נורא גאה בזה שאני בקושי נהיה חולה. אולי פעם בשנתיים לאיזה חצי יום וזהו. השנה אני מרגיש שהייתי חולה ממש הרבה יותר פעמים מבד״כ ורני תוהה אם זה בגלל הגיל, בגלל סטרס, או שפשוט יש יותר וירוסים ושיט שמסתובבים או לא יודע מה
היסטורית במצבי מתיחות שהם לא בהכרח מלחמה פעילה, אלעל היו החברה הכי יציבה. מסכים שככלל לטוס עם אלעל זו חוויה נוראית ואני בטוח שבמקרה חירום אמיתי הם חארות כמו כל היתר, אבל לא בא לי שיבטלו לי את הטיסה רק כי טראמפ אמר משהו מוזר שיכול להתפרש לכאן או לכאן
זה קצת משנה כי אם טיסה לישראל מתבטלת זה לא כזה נורא כי זה אומר שנשארים מחוץ לחרא, אבל טיסה יוצאת מישראל מתבטלת זה נוראי כי זה אומר להיות כלוא פה 🥲
