FirerMcFirer

Man has more hairs in his eyebrows than cells in his brain

דה פאק איז היום הזה

Same
אני יודע באבסטרקט שהמיינסטרים הישראלי הוא תומך טרור וג'נוסיידי, ומכיוון שאני לא פובליציסט אני לא מאומן לשכוח דברים שאני יודע אם אני לא מקבל עוד דאטה על בסיס יומיומי

To be honest, I'd also struggle to explain DEI if I can't (for political narrative reasons) use the phrase "white supremacy"

it is a truth universally acknowledged that the best LOTR book is the Hobbit

יש לי חצי מחשבה עוד יותר רחבה על טוקבקיזם ותיאוריה פוליטית אבל אני אצטרך לדגור על זה עוד הרבה לפני שזה יתגבש למשהו

אמלק "אלוהים אמר"

לכן גם לכולנו ברור שאם משטר האייתוללות לא ייפול בעקבות התקיפות שלנו הממשלה לא תגיד "נכשלנו", הם יגידו "המטרות בעצם היו Y ואת זה השגנו". לכאורה זה אמור להיות מאוד קל להצביע על התרמית אבל זה פחות פשוט משזה נראה ומה שאני מנסה לתפוס כאן זה למה זה פחות פשוט משזה נראה

סליחה, עוד הערה אחת: הצד השני של אותו המטבע הוא הבן-גביריזציה של הציבור הישראלי והסיבה שמלחמות מחזקות את הימין. הממשלה קודם כל שופכת דם, ואז משאירה לכוהניה באולפני החדשות להסביר איך זה מקדם את התכנית הגדולה. הברירות שלנו הן לשכנע את עצמנו שזה צודק, או לחשוב על עצמנו כתפאורה בתיאטרון ברברי.

השאלה היא לאנשים שלא חולמים סרטי דרמת התבגרות מהאייטיז, למה לא בעצם?

זה כן קשור לדעתי למלחמה כי המלחמה היא יותר מסימפטום, היא המלכודת. זה בעצם מה שנקרא manufacturing consent. הממשלה יכולה לצאת למלחמה בלי לערב אותך וזאת דרך אקטיבית שיש לה להציב בפניך שתי אפשרויות שהפחות גרועה מביניהן (מבחינה אקזיסטנציאליסטית) היא להצדיק את ההתנהלות הזו, ולהכריח אותך לבחור

לגמרי. ואם התווכחתי אתמול עם מישהו על מטרות המלחמה אז היום הוא יכול לחזור אליי ולהגיד "הנה, תראה" כשהעצמות של רון ארד לא היו חלק מהשיחה בשום שלב. אין שיחה אמיתית על מה אנחנו רוצים להשיג ומה אנחנו משיגים ומה היחס ביניהם כי מה שאנשים מחפשים זה תחושה שהשגנו *משהו*, כי את המחיר אנחנו כבר ממילא משלמות

ובנקודה הזו אולי תרצו לשאול אותי מה אני מציע והתשובה הראשונה שלי היא שאני לא מציע כלום כי השאלה היא פרדוקסלית ואף אחד לא באמת מקבל ממני הצעות. התשובה השנייה והיותר רצינית שלי היא שהפתרון למדיניות החוץ של ישראל עובר דרך שינוי המודל הפוליטי שלנו. אנחנו לא יכולות להשלים עם מדינה שהיא אלוהים. סוף.

מדינה שהיא אלוהים מרוקנת את הדיון הציבורי מתוכן. היא מאיינת את התנאים שצריכים להתקיים כדי שדיון כזה יוכל להתרחש. היא משאירה אותנו עם מראית עין של דיון ציבורי בעודנו יושבים במקלט, כלומר אף פעם לא בזמן ובמקום שבו מתקבלות ההחלטות

באופן הזה המדינה מלהקת את עצמה בהצלחה לתפקיד אלוהים. דרכיה נסתרות, רצונה החופשי בלתי מוגבל, והדרך היחידה שיש לנו לתת לסבל שהיא ממיטה עלינו משמעות היא לבטוח בה. ביקורת עליה היא כפירה וקווי המתאר שלה מגבילים את הדימיון הפוליטי שלנו, כי כל עמדה א-תאיסטית באופן מובנה מנוסחת כשלילה

מה שאנחנו עושים זה להגיד לאנשים שמתמודדים עם חרדה ותשישות ואולי גם שכול שבכל זה אין צורך, שזה קורה להם סתם, והדבר האחד שהוא יותר גרוע מלהתמודד עם חרדה ותשישות ושכול זה להתמודד עם כל זה סתם ובלי שהידיעה הזו תאפשר לשנות את המצב. אם ההבנה הזאת שוקעת זה רק הרבה אחרי שהאבק שוקע, ואז כבר יש עוד סבב

לכל שיחה שאנחנו מנהלות על המלחמה אין קשר להמשכיות או למהלך שלה, אלא הן ניסיון לתת פשר לאסון הטבע שהוא ממשלת ישראל. זה גם מה שהופך את העמדה השמאלנית לכל כך בלתי נסבלת, כי כל תשובה ל"מה אתה מציע" שהיא לא קו הפעולה הנוכחי פירושה שלסבל ולהרס שנכפה עלינו ועל האיראנים אין תכלית נעלה

לכל שיחה שאנחנו מנהלות על המלחמה אין שום קשר להמשכיות או למהלך שלה. שום תשובה שלי או של אף אחד אחר ל"מה אתה מציע" לא משנה כהוא זה, *וגם לא התמיכה של מי שמתומך בקו הפעולה הנוכחי*. הפצצות נופלות קודם, והגיבוי הציבורי מגיע אחר כך

הממשלה לא צריכה להציג לנו שום דבר ולא צריכה שום אישור כדי לפתוח במלחמה. הם מכריזים "אלו המטרות" בלי לשאול אותנו אם המטרות האלה נראות לנו ריאליות או צודקות, לא מסבירים לנו איך ישיגו את זה ולמה עכשיו. כשיש משהו שיכול להיחשב הישג (עם או בלי קשר למטרות המוצהרות) באים להשוויץ עם זה

🧵
#פוליטיקה

בכל פעם שהממשלה פותחת חזית חדשה חוזר הדיון שבו מישהו מנסה להבין למה השמאלנים נגד, ומצד אחד זה סבבה לשאול ולשמוע אבל השנקל שלי הוא שיש משהו עקום בזה שברירת המחדל היא שהמלחמה מתבצעת אלא אם מישהו ייתן סיבה מספיק טובה למה לא, וזה נגזר מזה שכל הדיון הציבורי על המלחמה מתנהל רק בדיעבד

לא קיימות נסיבות שבהן רצח של מוסלמי על ידי צה"ל לא יקבל תמיכה של רוב הציבור היהודי בישראל

So Lapid is basically fantasizing about returning to the status quo he remembers from Israel's occupation of southern Lebanon, i.e. when everything was better because Netanyahu was not in power. Fin.

And a separate issue that I think is at play with the opposition leader is the tendency to attribute everything wrong in the country to Netanyahu (and not, say, systemic issues relating to settler colonialism, imperialism and white supremacy) >>

And still I don't think they even heard of the school bombing. So when the average (Jewish) Israeli encounters condemnation the most readily available narrative is "they just hate us",yes, but it also makes sense of the responses you see considering what you think the war looks like >>

The thing, I think, is that Israeli media voluntarily filters it reporting to present the cleanest possible picture. All you hear about over here is about spin-able accomplishments: how we killed a dictator and destroyed missile launchers. My parents' news outlets of choice are left leaning >>

וגם 1+ כריזמה

אני כועס על עצמי שידעתי למה זה מתייחס

the one who loved horses, the one who was a great goalkeeper, the one who kept a diary every day, the one who held her sister's hand when they walked to school, the one who read Harry Potter in English, the one who collected old coins, the one who drew rainbows for her grandmother ...

התנסחתי לא ברור אז לשם הבהרה:
bsky.app/profile/arad...

אני לא צריך או מצפה להתראה מקדימה, פשוט שכאשר הסירנות פועלות יופיע גם פוש באפליקציה של פקע"ר. כרגע אם אני ממילא צריך להיות בחדר עם מישהו שומע שיגיד לי כשיש אזעקה אז אני באותה מידה יכול להסיר את האפליקציה